154

ראיון עם רולנדו טורו


154
" הייתי מעוניין שביודנסה תהיה נגישה בכל מקום. הכוונה שלי שכל כדור הארץ ירקוד!!" רולנדו טורו 1996
ראיון עם רולנדו טורו

ראיון עם רולנדו טורו - מפתח שיטת ביודנסה

ביודנסה פותחה בשנות ה-60 במטרה לסייע לאנשים להתחבר בחזרה ללהט שלהם, לחיוניות, ולחושניות. שיטת ביודנסה משתמשת בשילוב של ריקוד ומוזיקה הנבחרים בקפידה (בהסתמך על תכונותיהם הקצביות והמלודיות) המאפשרים שחרור של יכולת ההבעה שכולנו מחזיקים עמוק בתוכנו. שרה דאלאס משוחחת עם רולנדו טורו הצ'יליאני, המייסד של ביודנסה, שהמסגרת שלה אינה מסגירה את האנרגיה העצומה האצורה בה.

שאלה: כיצד היית מתאר את ביודנסה? האם זו תרפיה פיזיולוגית? שיטה לצמיחה? תרגיל יצירתי? אימון רוחני?

תשובה: ביודנסה היא יותר מכל אלו! היא פונה לטוטאליות של האדם. היא אינה מפרקת בני אדם למקטעים. לביודנסה השפעות תרפויטיות רבות אולם אין זו מטרתה. ביודנסה היא בבסיסה חינוך מחדש לאהבה. התרגילים מביאים אותנו לאינטימיות אמיתית עם אנשים.

רובנו איננו מתחברים עמוקות עם אחרים. אנו בעיקר מתבוננים בשטחיות באחר - באף שלו, צורת הפה. אולם מבט עמוק בעיני אדם אחר הינה אקסטזה! היא מעצימה את תחושתנו בנוגע למי שאנו. תרגילי ביודנסה מעוררים את "הויונסיה" שלנו, או את תחושת החיות שלנו, וזה מאפשר לנו לחוש באמת את העוצמה של כל רגע ורגע.

שאלה: כמה אנשים היית מעריך שמעורבים בביודנסה ברחבי העולם?

תשובה: בדרום אמריקה יש בכל מקום בתי ספר - באורוגווי, פרגווי, צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל. יש לנו בית ספר גם בארה"ב.  באירופה יש חמישים מורים שלכל אחד מהם 15-80 תלמידים, כך שבאירופה יש כ-1,000 איש המתרגלים ביודנסה (כיום יש עשרות בתי ספר באירופה, מאות מורים ועשרות אלפי משתתפים - ה.מ). יש לנו בתי ספר בספרד, צרפת, גרמניה, שוויץ ובתי ספר רבים באיטליה. הוזמנתי בימים אלו ליפן ולאוסטרליה. בשנת 2,000 הייתי מעוניין שביודנסה תהיה נגישה בכל מקום. הכוונה שלי שכל כדור הארץ ירקוד!!

שאלה: מדוע אתה חושב שזו הצלחה כל כך גדולה?

תשובה: מכין שיש צורך. אנשים נותרים בודדים, כי יש להם קושי לבטא אהבה וחושניות. הם מרגישים חוסר עצום במשמעות בחייהם. הם לוקים בדיכאון לאט, לאט, ומרגישים מתוחים. הם מחפשים אחר בריאות, אולם בריאות אינה מספקת; אושר הוא מה שנדרש. ביודנסה מספקת מקלט לאנשים בו הם יכולים לחוש בזהותם האמיתית.

שאלה: כיצד יצרת את ביודנסה? מה מקור הרעיון?

תשובה: זה קרה בשל החשכה העמוקה שהייתי עד לה בזמן מלחמת העולם השנייה. שישה מליון יהודים נהרגו - הרגשתי שאנחנו חיים בציביליזציה של מוות. באותו הזמן הייתי פרופסור לרפואה במרכז לאנתרופולוגיה רפואית בצ'ילה, וחיפשתי דרכים חינוכיות בהן ניתן לסייע למין האנושי לנוע קדימה. אולם הייתי ער גם לעובדה שהחינוך היה בעצם חלק מהבעיה ושבתי ספר ואוניברסיטאות היו באותה התפישה האינדיבידואלית ומבוססת האגו של החברה שלנו. הסרט "החומה" והשיר של פינק פלויד "Another Brik in The Wall" מביעים זאת היטב.

משך זמן מסוים האמנתי שהשיגעון הזה בתרבותנו עלול להיות ביולוגי. ניסיתי למצוא את הגורם במכניזם האנושי שיכול להיות אחראי לזה. התחלתי כם לעבוד עם חולי נפש בבתי חולים פסיכיאטריים בצ'ילה, תוך שימוש בגלים מגוונים כמו ציור, תיאטרון ועבודה עם קול.

יום אחד ערכתי מסיבה לחולים בבית החולים. הבחנתי בשינוי עצום בחולים. הם התלבשו והתנהגו בצורה שונה מאוד מהרגיל. כשרקדו ראיתי את השינוי מעמיק אף יותר. משהו השתנה ברמה לא מודעת. החלטתי להמשיך ולפתח את הניסוי. הצגתי ריקודים עוקבים יחד עם מוזיקה והזמנתי את הרופאים והאחיות להשתתף. הבחנתי בשינויים בלתי רגילים. בסופו של דבר סטודנטים לרפואה החלו לגלות עניין בדבר וביודנסה כשיטה החלה להתפתח.  בניתי תוכנית והפכתי למפרורסם. הוזמנתי לכנס פסיכודרמה בבואנוס איירס, בו הדגמתי את השיטות של ביודנסה. זו היתה הצלחה מסחררת ולי הוצעה עבודה בלימוד ביודנסה בארגנטינה. באותו הזמן איבדתי את משרתי באוניברסיטה בגלל הזוג פינושה, ולכן ארזתי ונסעתי. יותר ויותר אנשים גילו עניין בלמידה ובהוראה, וכנס ביודנסה משך תרפיסטים אירופאים רבים. מאוחר יותר הוזמנתי ללמד ביודנסה באיטליה שם גרתי במשך שש שנים.

שאלה: כמה זמן לוקח ללמוד ביודנסה?

ללמוד ביודנסה במידה בה ניתן ללמד אותה לאחרים לוקח שלוש שנים. יש לנו הכשרות קשות. זה איננו רק לימוד של סדרות תרגילים. על התלמידים להשתתף בעשרים ושישה סופי שבוע, לקרוא מאמרים מדעיים, להיבחן, לכתוב תיזה, ולאחר כל אלו לעבוד שישה חודשים נוספים תחת הדרכה של מורה מוסמך.

שאלה: אתה אומר שבני אדם איבדו קשר עם חמש דרכי חיים בסיסיות? מהם? וכיצד ביודנסה מחברת אותנו מחדש אליהם?

תשובה: הראשונה היא החיוניות. אנחנו התוצר של התרבות המפוצלת שלנו, המחייבת אותנו להיות צבועים ולחיות בדרך שקרית. כך שאנו חושבים דבר אחד, מרגישים משהו אחר, ופועלים בדרך אחרת. אנחנו מאבדים קשר עם זהותנו האמיתית. פיצול או חוסר אחדות זה, מייצר מחלות כמו סרטן, שבו קורסת האחדות התאית. זה נגרם ע"י קבוצת תאים שלא מצייתת לטוטאליות. בדומה לזה, סכיזופרניה היא חוסר אחדות של הנפש. ביודנסה מספקת קבוצות תרגילים שכוונתם שיקום האינטגרציה שלנו, המשקמת את החיוניות שלנו. זוהי בריאות טהורה.

השנייה היא המיניות. באופן כללי אנו מטילים אמברגו (איסור חמור) על התחושות הארוטיות שלנו ומתחבאים מאחרי קודים של התנהגות "ראויה". זה מציף קונפליקט חמור. תרגילי ביודנסה אלו, מעוררים את החושניות שלנו.

השלישית היא היצירתיות. לא רק במובן האסטטי, אלא יצירתיות עמוקה המשנה את חיינו. עלינו להשתמש ביצירתיות שלנו לשירות החיים! אז היא באמת זורמת ואתה הופך לכוכב הראשי של חייך. כך, אם אתה רוצה לחיות במקום כלשהו, אתה עובר לשם. אם אתה רוצה לחיות עם מישהו, אתה עושה זאת. אם אתה רוצה לשנות את המקצוע שלך, אתה הולך על זה!

הדרך הרביעית נקראת חיבתיות, שהיא היכולת לאהוב. רובנו מוצאים את האהבה מאוד מסוכנת! אנחנו מגנים על עצמנו מפניה מכיון שהיא נושאת בחובה סיכון גבוה, בכך אנחנו עלולים לגרום לסבל רב. כשמביטים באנשים בתחילת מערכת יחסים הם בדרך כלל מאושרים. אולם כאשר אהבה חודרת למערכת היחסים בצורה עמוקה ויסודית הם נמלטים. המוח תמיד מגן על עצמו מהלא ידוע. חיבתיות לעומת זאת אינה רק אהבה אישית. היא היכולת לאהוב את כל היצורים החיים, צמחים, בעלי חיים - אפילו את היקום. אנשים גזעניים לוקים בפגם חמור בחיבתיות שלהם. הם לא פיתחו את הפוטנציאל שלהם לאהבה. הם אנשים חולים מאוד. הם חושבים על אדם אחד בלבד - עצמם.

הדרך החמישית היא התעלות, שהיא היכולת לראות ולהרגיש מעבר למיידי, להתנסות ביחסים אישיים עם הטוטאליות. התרגילים המקושרים להתעלות מביאים לאקסטאזה והרחבת התודעה.

שאלה: כצ'יליאני, מה גילית כאשר הבאת שיטה כל כך ספונטנית ופיזית לבריטניה? האם לבריטים יש תגובה אופיינית לעבודה שלך?

תשובה: מצאתי שהבריטים צריכים להרגיש נוח אינטלקטואלית לפני שהם יכולים להשתחרר! כאשר התלמידים מרגישים בטוחים הם נרגעים. אתמול היה לנו מפגש עם 80  משתתפים בקובנט גרדן. היה נפלא. לאנגלים יש מוניטין של אנשים מרוחקים, אולם האמת היא שהם מלאי תשוקה. הריחוק הוא רק העמדת פנים. אחרי הכל ההיסטוריה מעידה כי לאנגלים אש בוערת בתוכם.

שאלה: כיצד השתנתה דרך הלימוד שלך והתפתחה עם השנים?

תשובה: היא מתפתחת כל הזמן. מה שאנו עושים היום שונה מאוד מביודנסה שעשינו לפני שלושים שנה. למשל, חקרנו רבות את סוגי המוזיקה השונים ואילו אנרגיות אנושיות הם מעוררים. היום אנו בוחרים מוזיקה באמצעות קריטריונים קפדניים. באותו האופן, תרגילים חדשים מחליפים תרגילים ישנים כל הזמן. כיום יש לי צוות מחקר גדול שפועל בבית ספר לרפואה בצ'ילה ושני צוותי מחקר באיטליה. לאחרונה גילינו תרגיל המשחרר דופמין בסינפסות, והכנסנו אותו לתוך התוכנית. בנוסף הוכנס תרגיל המפחית לחץ דם גבוה.

ביודנסה איננה רק ריקוד. מדובר בריקוד עם מטרות מסוימות. אנשים שמגיעים למפגשים אינם חייבים לדעת את כל זה, אולם יש מחקר תמידי המתנהל בקביעות מאחרי הקלעים.

שאלה: מה ההבדל בין עבודתך לזו של נניח, גבריאלה רות?

תשובה: ההבדל העיקרי הוא שביודנסה עוסקת בקשר שבין אנשים. ביודנסה לאדם בודד, אינה יעילה. כל מטרתה היא לסייע לך בתקשורת עם אחרים; להכנס באופן עמוק לאינטימיות. הבדל נוסף הוא, למרות שביודנסה מכירה ברגשות כואבים, התרגילים אינם מתמקדים בהם.

שאלה: אמרת שביודנסה יכולה לסייע לך למצוא את "האני הפנימי" שלך. כיצד היא עושה זאת? מה ההבדל בין השיטה שלך למציאת ה"אני הפנימי" לבין נאמר, שיטות שונות של מדיטציה?

תשובה: מה שאנו מבקשים בביודנסה הוא התפתחות של "חמשת קווי הויונסיה", בדרך בה אנו עושים זאת, אנו מייצרים מלאות, הוויה טוטאלית. יש שיטות רבות העובדות רק על התעלות. זה פשוט לא מספיק. הכרחי גם שנהיה בריאים, שנרגיש אהבה, ליצור ולהתחבר באופן גלובלי עם כל מה שחי. יש גם שיטות המתמקדות בבניית שרירים. כך שאנשים מאוד בכושר, אולם חיי המין שלהם הם אסון, והיצירתיות שלהם חלשה. ביודנסה משמעה לחוש באינטנסיביות של הרגע החולף. אם אנחנו כאן ועכשיו, החיים הופכים פנטסטיים וכל רגע הוא קסום. למשל, אני מרואין על ידך, אולם ברגע זה אני נהנה ממה שאני רואה בעינייך. הראיון הוא לא מה שחשוב! רוב האנשים מתבוננים בעבר או בעתיד, אולם אם אנו חיים בעוצמה של הרגע, עולה בנו תחושת רווחה גדולה המחזיקה אותנו גם במהלך זמנים קשים.

שאלה: ספר לנו על העבודה המדעית שעשית בהקשר של ביודנסה?

תשובה: אני רואה בביודנסה היבט חדש של רפואה. עשינו מחקר רחב היקף על גורמים פסיכוסומאטים  של מחלות. התרגיל נמצא בשימוש בבתי חולים בדרום אמריקה כבר 15 שנה.

ישנם ענפים שונים של מחקר ולימוד. לדוגמה, יש לנו תרגילי ביודנסה פרטניים לאנשים מבוגרים, לבעיות גב, לאנשים חולים במחלת פרקינסון, לחץ דם גבוה או בעיות לב, ולהפרעות פסיכיאטריות. ברוב המקרים, מחלות נגרמות מקונפליקטים רגשיים או תסכול עמוק. חולי לב למשל, מרגישים סבל מסוג מסוים, תסכול מאוד עמוק המייצר התקף לב. אדם הלוקה במתח יתר בדרך כלל סובל מקונפליקט רגשי. הבעיה איינה בחיידקים או בוירוסים.

לאחרונה רכשנו מכונה באמצעותה אני מודד את השפעתם של תנועות מסוימות על המערכת העצבית האנושית. בימים אלו אני מודד את השפעתם של ליטופים על המערכת העצבית.

שאלה: מה דעתך על ריקודים מובנים יותר כמו באלט, או ריקודים סלוניים? מה עם תרבות הטכנו והרייב החדשות?

תשובה: ריקודים פורמאליים עלולים להיות נוקשים במידה לא רגילה. בדרך כלל יש להם מטרה אסטטית - הם אינם מכוונים לטרנספורמציה פנימית, או להבעת השמחה שבתנועה. ריקודים סלוניים הם כיפיים, אולם אין להם פוטנציאל השתנות עמוק. ריקוד עכשווי המושפע לעיתים קרובות ממקצבים אפריקאיים, יכול להיות מחזה מרהיב. אולם עדיין הוא מכוון להיות נראה, להיות הופעה. הבעיה שלי עם דיסקו ורייב היא שיש קושי לתקשר עם אנשים תוך כדי. האורות לא מאפשרים לך להתבונן בעיניים של מישהו אחר, ולהתבונן בעיני אדם זה טוב יותר מכל סם! גם הווליום הגבוה של המוזיקה לא מאפשרת לנו לשוחח. וסגנון המוזיקה מאוד מכני - זו לא מוזיקה אורגנית המעוררת את הרגשות. היא מעוררת תנועות ריתמיות בלבד. הצג הלירי של התנועה חסר.

שאלה: האם קיבלת השראה מריקודים אפריקאיים?

תשובה: הייתי באפריקה מספר פעמים. יש להם ריקודים פולחניים חשובים, אולם הנשים תחת דיכוי גדול. לדוגמה, באזור אחד, שבטים מסוימים חותכים את השפתיים מסביב לואגינה. אני מנסה להפיץ פמיניזם ביבשת הזו. נשים חייבות לקבל עצמאות - לפני שאוכל לעשות עבודה עם ביודנסה באפריקה.

שאלה: האם אתה אופטימי בנוגע לעתידו של המין האנושי?

תשובה: אינטליגנציה חדשה מתעוררת, שניתן לראותה במספר ההולך ועולה של אנשי סביבה, פעילים לזכויות אדם, פעילים לזכויות נשים, אסטרטגיות שלום, ובמטפלים ברפואה אלטרנטיבית. במיליוני אנשים קיימת המודעות החדשה הזו. האינטליגנציה הישנה המבוססת על ייצור נשק והגנה עצמית באמצעות פחד, נעלמת בהדרגה. אנחנו צריכים לחכות ולקוות. אני סקפטי אולם אלחם עד הסוף.

חשוב מאוד להרחיב את התפישה שלנו. אנשים נוטים לקלוט דברים לא נכון. כאשר אנחנו עם אנשים אחרים אנחנו בדרך כלל ל מביטים לתוך ליבם. אנחנו לא קולטים את האושר,  העצבות, את הסבל - אנחנו לעיתים נדירות מתבוננים באמת. כאשר אנחנו כן מתבוננים באמת, אנחנו מבינים מה הדבר היקר מכל, שכולנו חלק משלם. הבנה זו משנה את הדרך בה אנו חיים את חיינו.

 

 

מקור:  Sarah Dalles, “Dances With Passion - Interview with Rolando Toro”, Kindred Spirit, Vol 3 No 8, 1996 תרגמה: חגית ציוני